תולעת הפארק בכלבים - spirocerca lupi
מה זה בעצם "תולעת הפארק"?
תולעת הפארק, או בשמה המדעי spirocerca lupi, היא תולעת טפילית שעשויה לגרום לנזקים חמורים ואף למוות בכלבים. בעשרים השנים האחרונות שכיחות ההדבקה של כלבים בישראל על ידי תולעת הפארק עלתה באופן חד ביותר. אמנם היא התגלתה לראשונה באזור הפארק הלאומי ברמת גן (ומכאן שמה), אך כיום הסכנה התפשטה וכלבים באזורים נרחבים מאוד בארץ עלולים להידבק, גם מחוץ לגוש דן.
איך כלבים נדבקים?
כלבים נדבקים על ידי אכילת שלב הזחל של התולעת שנמצא בעיקר בתוך חיפושיות זבל. לאחר שהכלב אכל חיפושית זבל נגועה בזחלים של תולעת הפארק, הזחלים יוצאים אל מערכת העיכול של הכלב ומתחילים בשלב נדידה בן מספר חודשים בגוף הכלב. הזחלים נודדים מקיבת הכלב, דרך כלי דם ראשיים, אל הוושט. בוושט הזחלים גדלים לצורה הבוגרת של התולעת ומתמקמים במושבה שנקראת בשפה המקצועית גרנולומה. מתוך הגרנולומה התולעים מפרישות ביצים שנודדות לאורך מערכת העיכול של הכלב ומופרשות בצואה. הביצים הללו שוב נאכלות על ידי חיפושיות זבל וחוזר חלילה.
אילו נזקים תולעת הפארק עלולה לגרום לכלב?
- הגרנולומה המתפתחת בוושט הכלב גורמת להפרעה בבליעה של מזון והעברתו דרך הוושט לקיבה, לגירוי ונזק לרירית המדפנת את הוושט שעשויים, במקרים נדירים, אף להוביל לקרע בוושט ולזיהום חלל בית החזה, ולאחר זמן מה במקרים מסוימים הגרנולומה עלולה לעבור התמרה לגידולים סרטניים אלימים ביותר שהטיפול בהם מסובך ואיננו בר ריפוי.
- במהלך נדידת הזחלים של התולעת לכיוון הוושט של הכלב, הם עוברים בכלי דם ראשיים, לרבות אבי-העורקים. נדידה זאת עלולה להחליש את דופן כלי הדם ולגרום אף לקרע בכלי הדם שעלול להסתיים בדימום מאסיבי ובמוות של הכלב.
- במקרים מסוימים הזחלים של התולעת "מאבדים את הדרך" ונודדים למקומות שונים בגוף שם הם יכולים לגרום לנזקים רבים ומשמעותיים. למשל, מקרים בהם הזחלים נדדו אל עמוד השדרה של הכלב וגרמו לשיתוק בדרגות שונות שעשוי להיות בלתי-הפיך.
כיצד מאבחנים שהכלב סובל מתולעת הפארק?
- חשד להדבקה בתולעת הפארק יתעורר אצל הווטרינר במקרים בהם הכלב סובל מפליטות של מזון, מריור מוגבר, מסימנים של כאב או אי נוחות בבליעה, מליקוק רב של השפתיים שעשוי להעיד על בחילה או כאב בוושט. סימנים נוספים בכלבים הסובלים מנגיעות בתולעת הפארק בוושט כוללים הגדלה של בלוטות רוק הממוקמות מתחת ללסת התחתונה (בלוטות רוק "סאב-מנדיבולריות"), שיעולים או קשיי נשימה (בעקבות שאיפת מזון שנפלט אל חלל הריאות) וירידה במשקל.
- בכלבים בהם חלה התמרה של הגרנולומה בוושט לגידול ממאיר יכולים להופיע סימנים של נפיחות ועיבוי כואב בעצמות הרגליים.
- בכלבים הסובלים מנדידה של זחלי התולעת בעמוד השדרה יכולים להופיע כאבי גב ושיתוק בדרגות שונות.
- האבחון עצמו כולל מספר שלבים: צילום בית חזה (לבחון האם ישנה לקות חשודה בוושט), דגימת צואה לבדיקה האם יש בה ביצים של התולעת, כניסה עם אנדוסקופ (סיב אופטי שבקצה שלו מצלמה קטנה) לחלל הוושט והקיבה על מנת לבחון האם ישנן גרנולומות או לקויות אחרות שיכולות להסביר את הבעיות מהן סובל הכלב (במהלך האנדוסקופיה ניתן לקחת דגימות לביופסיה).
מהו הטיפול בכלב שנדבק בתולעת הפארק?
הטיפול בכלב שהתגלו אצלו גרנולומות בוושט כולל סדרת זריקות של חומר בשם דקטומקס (דורמקטין) ומעקבים חוזרים אחר מצב הגרנולומות בוושט על מנת לוודא שהטיפול מיגר אותן. כך גם בכלבים עם שיתוק החשוד שנגרם כתוצאה מנדידה של תולעת הפארק. במקרים בהם חלה התמרה סרטנית בוושט הטיפול מסובך יותר וכולל הסרה כירורגית של הגידול מהוושט, כאשר ניתן.
כיצד ניתן למנוע הדבקה בתולעת הפארק?
הטיפול המונע המומלץ כיום הינו זריקה של חומר בשם דקטומקס (דורמקטין) אחת לחודשיים במטרה למנוע בסבירות גבוהה התפתחות של הצורה הבוגרת של התולעת במידה והכלב נחשף לזחלים של התולעת.
כמו כן, על מנת לנסות ולמנוע חשיפה של הכלב לתולעת הפארק ולשאר מזיקים, כמובן שמומלץ תמיד למנוע מהכלב לאכול בטיולים זבל מסוגים שונים ולהקפיד על איסוף צואת הכלבים מהרחוב במטרה לצמצם הפצה של ביצי התולעת. חשוב להדגיש כי תולעת הפארק איננה מדבקת לבני אדם.
שלכם תמיד,
צוות בית רופאים וטרינרי בכיכר 24/7
